החלטה בתיק ב"ש 4216/08

1.         נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבת רכב, עבירה לפי ס' 413ב' בצירוף ס' 383 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"), סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי ס' 332(2) לחוק, שהיה בלתי חוקית, עבירה לפי ס' 12(1) ו-(4) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, נהיגה ללא רישיון, עבירה לפי ס' 10(א) בצירוף ס' 62 לפקודת התעבורה, וניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי ס' 274(2) בצירוף ס' 25 לחוק.

עם הגשת כתב האישום, עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

ב"כ המשיב מסכים כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות של שהיה בלתי חוקית ונהיגה ללא רישיון, אולם טוען להעדרן ביחס ליתר העבירות המיוחסות למשיב.

2.         על פי הנטען בכתב האישום, גנב המשיב, בלילה שבין 15.2.08 ל- 16.2.08, מכונית מסוג סובארו שחנתה ברחוב אילת בבת ים. ביום 16.2.08 בשעה 05:10 נצפה המשיב ע"י השוטרים דודו מזרחי, אבירם מיכאלי ודניאל מראווי, שהיו ברכב בילוש סמוי סמוך למחלף לטרון, כשהוא נוהג ברכב הגנוב. השוטרים עקבו אחרי הרכב בנסיעתו לכיוון ירושלים. בהגיעו לגינות סחרוב, לא ציית המשיב להוראת רמזור אדום וכך גם בצומת הכניסה לירושלים. כאשר הגיע לכביש "בגין- דרום", הזדהו השוטרים באמצעות נורית כחולה מהבהבת על גג הרכב, וקראו למשיב בכריזה לעצור בצד הדרך. המשיב לא שעה לקריאות השוטרים והגביר את מהירותו תוך שהוא סוטה מנתיב לנתיב באופן המסכן משתמשים בדרך. רכב משטרתי נוסף, שעליו נורית כחולה מהבהבת, הגיע למקום ונסע במקביל לרכב. המשיב נצמד אל הרכב המשטרתי ופגע בדלתו האחורית. כתוצאה מהפגיעה נעצרו שני כלי הרכב, והמשיב נמלט מן הרכב לכיוון ואדי סמוך. במהלך מרדף רגלי שנערך אחרי המשיב, ניסה המשיב לפגוע באחד השוטרים בעזרת אבן שאחז בידו.

3.         אסקור את הראיות המצויות בידי המבקשת:

על פי הודעתה של מיטל קאופמן, בעלת מכונית הסובארו (להלן: "הרכב"),מיום 16.2.08, החנתה את רכבה "אתמול" ברח' אילת בבת ים, כשהוא נעול. בשעה 06:00 התקשרו אליה טלפונית מירושלים והודיעו לה שרכבה נגנב ושעליה להגיע למשטרה להגיש תלונה (וראה גם מזכר של השוטר אריה הדר מיום 16.2.08 על פיו התקשר לבעלת הרכב אשר אישרה את בעלותה על הרכב ומסרה כי החנתה אותו בבת ים).

על פי דו"ח הפעולה של השוטר דודו מזרחי, התקבל מידע על רכב מרצדס ורכב סובארו גנוב האמורים להגיע מכיוון ת"א. מזרחי, שהיה בפעילות יחד עם השוטרים אבירם מיכאלי ודניאל מראווי, זיהה את רכב הסובארו במחלף לטרון, והחל לעקוב אחריו. כאשר הרכב הגיע לגינות סחרוב, נסע הרכב ברמזור אדום, וכך גם בצומת הכניסה לעיר. הרכב המשיך בנסיעה ופנה לכביש בגין-דרום. השוטרים, אשר החליטו לבצע מעצר, האטו את רכבם והניחו מנורה מהבהבת על גגו. כאשר המשיב זיהה כלי רכב משטרתיים, נגח ברכב משטרתי, יצא מן הרכב ונמלט לכיוון הואדי. לאחר מרדף, שנערך תוך שימוש בפצצות תאורה, נעצר המשיב.

על פי דו"ח הפעולה של השוטר אבירם מיכאלי, זיהה את הרכב, בשעה 05:30 לערך, מגיע מכיוון שדרות הרצל ונכנס לכביש בגין-דרום. הרכב נראה לו חשוד, ולפיכך הניח נורה מהבהבת על גג הרכב וקרא למשיב, באמצעות כריזה, לעצור בצד. המשיב הגביר את מהירותו כאשר הוא מחליף נתיבים ומסכן כלי רכב בכביש. השוטר אלכסיי דומינין שהגיע ברכב משטרתי ניסה לחסום את הרכב. המשיב פגע באמצעות הרכב ברכב המשטרתי, יצא מן הרכב והחל לברוח. השוטר דניאל מראווי דלק אחרי המשיב.

על פי הודעתו של השוטר אלכסיי דומנין, אשר נסע ברכב משטרתי, שנורה מהבהבת על גגו, זיהה את הרכב בכניסה לכביש בגין-דרום. דומנין קרא לרכב בכריזה לעצור בצד והרכב הגביר את מהירותו. בשלב מסוים כששני כלי הרכב נסעו במקביל, "שבר" המשיב ימינה לכיוון הרכב המשטרתי, ופגע בדלתו האחורית שמאלית. דומנין בלם את רכבו, ובעקבותיו עצר גם המשיב. המשיב יצא מן הרכב ונמלט.

על פי דו"ח הפעולה של השוטר דניאל מראווי, ראה את המשיב נמלט מן הרכב, והחל במרדף אחריו, תוך קריאות "משטרה, תעצור". המשיב לא שעה לקריאותיו והמשיך בבריחתו. בשלב מסוים הניף המשיב את ידו לכיוון השוטר כשבידו אבן. השוטר קפץ על המשיב, והשניים נפלו על הארץ תוך שהמשיב נאבק בשוטר, עד שהשוטר הצליח להשתלט עליו ולאזוק את ידיו.

המשיב, בחקירתו, סירב למסור את גרסתו למעשים המיוחסים לו, בטרם יתייעץ עם עו"ד. יחד עם זאת הודה כי נכנס לישראל שלא כחוק, ואף טען כי איננו יודע לנהוג.

4.         כידוע, בבחינת ראיות המוצגות לצורך הליך של מעצר עד תום ההליכים, יש לבחון האם קיים סיכוי סביר לכך שיהא בראיות הקיימות נגד המשיב, לאחר שעברו את כור ההיתוך של ההליך הפלילי, כדי להוכיח את אשמתו. בשלב זה של הדיון, בו לא ניתן להעריך את מהימנות העדויות, יש להעריך את משקלו הראייתי של חומר החקירה בעזרת מבחנים של הסתברות, הגיון, ושכל ישר (בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, בש"פ 1572/05 אילן זוארץ נ' מדינת ישראל , ניתן ביום 10.4.05).

בכל המתייחס לגניבת הרכב, טוען ב"כ המשיב כי לא הוכחה גניבת הרכב ע"י המשיב ואף לא חזקתו התכופה של המשיב ברכב הגנוב, שכן לא עולה מהודעתה של בעלת הרכב מתי גילתה כי רכבה נגנב. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הודעתה של בעלת הרכב במשטרה. על פי הודעה זו, החנתה את רכבה ביום 15.2.08 ("אתמול"), ונודע לה על גניבתו ביום 16.2.08 לפנות בוקר. אין ספק, אפוא, כי חזקתו של המשיב ברכב, אכן הייתה תכופה.

בהתייחס לעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, טוען ב"כ המשיב כי אין בחומר הראיות כדי לבסס את היסוד הנפשי הדרוש לעבירה, יסוד הכוונה המיוחדת.

היסוד הנפשי הנדרש בעבירה לפי ס' 332 לחוק העונשין, הוא "כוונה לפגוע". זהו יסוד נפשי של מטרה, קרי: שאיפה של העושה כי תתממש פגיעה בנוסע בנתיב תחבורה או בכלי תחבורה או כי תסוכן בטיחותו, מבלי שתידרש פגיעה בפועל. בעניין אלקורעאןהחיל בית המשפט העליון על עבירה זו את כלל הצפיות הקבוע בס' 20(ב) לחוק העונשין (ע"פ 217/04 חאפז אלקורעאן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 29.6.05).

מן הראיות שנסקרו לעיל עולה, לכאורה, כי המשיב, בניסיון להימלט מרכב המשטרה הדולק אחריו, פגע ברכב המשטרתי בעודו נוסע. בהתנהגותו זו פגע בפועל ברכב ואף גרם לסיכון חיי נוסעיו. מעצם פגיעתו ברכב המשטרה, ניתן להסיק, לכאורה, כי צפה כאפשרות קרובה לוודאי פגיעה בחייהם או בביטחונם של נוסעי הרכב.

לסיכום, ולאחר עיון בראיות שהוצגו, הנני סבורה כי יש באלה את אותו פוטנציאל ראייתי הדרוש לשם הוכחת אשמתו של המשיב, גם בכל המתייחס לעבירות של גניבת רכב, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, וניסיון לתקיפת שוטר.

5.         קיימת, אם כן, תשתית ראייתית שעוצמתה מספקת לצורך מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. באשר לעילת המעצר, זו עולה מאופן הימלטותו של המשיב מגורמי אכיפת החוק, תוך נכונות לסכן את חייהם ואת רכושם של אחרים על מנת להציל את עורו. אלה מעידים היטב גם על מסוכנותו של המשיב.

6.         ב"כ המשיב מבקש, ככל שייקבע כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. חלופת המעצר המוצעת היא מעצר בית בבית דודתו בירושלים, וערובות כספיות כפי שייקבעו ע"י בית המשפט.